יש צורך לאבחן כל פונה ולהתאים לו טיפול. הטיפול בדרך כלל משלב לימוד דרך דיבור יותר שוטפת והתייחסות למחשבות ורגשות, תוך עבודה על חשיבה יותר יעילה. טיפול יכול להיות יחידני או קבוצתי או שילוב של השניים. לרב יש צורך בתירגול רב וביישום הנלמד לאורך זמן על מנת לראות שיפור בדיבור לאורך זמן.
יש ילדים קטנים שמגמגים מאז שהם מתחילים לדבר, ויש שמדברים תקופה מסויימת בשטף ורק אחרי זה מתחילים לגמגם. הגמגום יכול להופיע בעקביות, או בתקופות (נעלם או משתפר וחוזר או מחריף לסירוגין). חוסר השטף בדרך כלל מופיע בתחילת הברה, מילה או משפט, ויכול להיות מאופיין על ידי חזרות או הארכות או עצירות. אצל כ- 75% מהילדים, הגמגום חולף ללא טיפול, אבל אם צריך טיפול, רצוי שיינתן בהקדם. יש טיפול שניתן דרך ההורים, ויש טיפול שניתן ישירות לילד, ויש שילובים. עקרונות כלליים בטיפול הם יצירת סביבה תומכת שטף, ודיבור איטי ורך יותר. בעבר המליצו להתעלם מהגמגום בתקופה הראשונה, אך כיום הדעה היא שהתייחסות מוקדמת היא חשובה, אך צריך לדעת להתייחס בצורה מועילה. אם הגמגום מחמיר או שהילד מאד מודאג או שאתם מאד מודאגים או שעברו 1-3 חודשים ללא שיפור, מומלץ לפנות לקלינאי/ת תקשורת. דרוש איבחון של קלינאי/ת תקשורת (המתמחה בגמגום בילדים) כדי להחליט אם דרוש מעקב, הדרכה, או טיפול, ואיזה טיפול מומלץ. מומלץ לקרוא "מדריך להורה למניעת גמגום" ב- www.ambi.org.il פירסומים, כתבות.
בודאי! ניתן לסייע רבות למבוגרים אשר סובלים מגמגום, הן ע"י הפחתת עוצמתו והן ע"י לימוד כיצד להתמודד עם הגמגום כך שלא יהפוך למגבלה המשפיעה על חיי האדם המגמגם.
ילדים רבים עוברים שלב התפתחותי של חוסר שטף בדיבור קרוב לגיל 3 שנים. בד"כ אין מדובר בגמגום והתופעה תיעלם מעצמה תוך תקופה קצרה יחסית, ללא צורך בטיפול מקצועי. לעומת זאת, אצל כ- 5% מכלל הילדים מופיע גמגום (בד"כ לפני גיל בי"ס). גם במקרים אלה עשויה לחול בשלב מאוחר יותר "החלמה ספונטנית", כלומר הגמגום יחלוף. בכל מקרה בו יש ספק, מומלץ לעבור איבחון אצל קלינאי תקשורת, על מנת לזהות אם מדובר ב"גמגום" או "חוסר שטף נורמלי", להחליט האם יש צורך בטיפול, ואם כן, איזה סוג טיפול יוכל לסייע באופן הטוב ביותר.
ככלל, אין גיל צעיר מדי לביצוע איבחון גמגום. כאשר ההורים מתרשמים מקושי בדיבור אשר גורם לילד אי נוחות, או כאשר הם עצמם מוטרדים מדיבורו של הילד, מומלץ לפנות לאיבחון אצל קלינאי תקשורת. איבחון אשר ייערך ע"י אנשי מקצוע מומחים יכול לספק מידע להורים, לעזור באבחנת הבעיה, לזהות אם ומתי יש צורך בקבלת טיפול, ובעיקר-לספק להורים כלים לסייע לילד באופן היעיל ביותר.
קיימות גישות שונות של טיפול בגמגום, השמות דגש על היבטים שונים של הבעיה. קיימים טיפולים הממוקדים במרכיבים הטכניים של הקושי בדיבור; טיפולים המתמקדים במרכיבים הרגשיים הקשורים לגמגום וכן טיפולים המשלבים את שני התחומים גם יחד.
לא! גמגום אינו בעיה נפשית. עם זאת, הגמגום מופיע לעיתים קרובות כתוצאה ממצב רגשי מסויים. מרבית האנשים המגמגמים יגמגמו יותר במצבי לחץ ו/או התרגשות.
הגמגום מופיע בקרב כ- 1% מכלל אוכלוסיית העולם. הגמגום מופיע יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים. יש פי ארבע יותר גברים מגמגמים מאשר נשים.
קיימת נטייה לגמגום אשר עוברת בתורשה. כלומר ישנן משפחות בהם ישנם יותר מקרי גמגום מאשר בכלל האוכלוסיה. עם זאת, במרבית המקרים ילדיו של הורה מגמגם לא יהיו מגמגמים.
אין לכך תשובה ברורה. ממצאי המחקרים העדכניים בנושא מצביעים, כי כפי הנראה הגמגום נובע מקיום נטייה מולדת, אשר באה לידי ביטוי בשילוב עם גורמי סביבה שונים.
גמגום מופיע בד"כ בגיל הילדות. מרבית המקרים מופיעים קרוב לגיל 3-4 שנים, אך הגמגום יכול להופיע בכל שלב מגיל התחלת הדיבור ועד גיל ההתבגרות.
|
