ש: מהי המשמעות של הפגיעה במערכת התחושתית של ילדי PDD?
ת: אכן קשה מאוד להבין את הפגיעה התחושתית, מפני שקשה למדוד ולאמוד אותה. מדובר בפגיעה ביכולת לקלוט, לעבד ולווסת גירויים המגיעים אל הילד דרך מערך החושים שלו. במצב של רגישות יתר, הביטוי של הקושי יהא רתיעה מגירויים מסויימים (צלילים, מראות, מרקמים). במצב של תת-רגישות יתבטא הקושי בהתקבעות על גירויים או היצמדות לגירויים אחרים. לדוגמא: ילד עם רגישות יתר במערכת השמיעה, שהמערך השמיעתי שלו לקוי, יעבד צלילים מסויימים כחזקים, צורמים וכואבים, ולכן יכול לסתום את אזניו בנוכחות צלילים אלו, למרות שעבור הסביבה אלו הם צלילים נוחים ואולי אף נעימים לשמיעה. ילד עם תת-רגישות במערכת החישה יצמיד אל גופו (רגליים, ידיים, פנים) חומרים בעלי מרקמים גסים על מנת לחוש אותם ביתר עוצמה. בכל מקרה יש צורך באיבחון מקיף של מרפאה בעיסוק כדי לקבוע את סוג הליקוי התחושתי ואת סוג הטיפול המתאים לאותו ילד.

ש: האם שימוש בתקשורת תומכת-חליפית כמו לוח תקשורת או מכשיר פלט-קולי מעכב את רכישת הדיבור?
ת: מחקרים מראים שכשהילד מצליח להביע את עצמו בצורה כלשהי, יש הפחתה של המתח והתסכול שליוו את כשלונותיו התקשורתיים בעבר. הפחתת התסכול מסייעת בוויסות התנהגויות שונות של הילד, כמו גם בהפחתת התקפי זעם, וכל אלו יחד מסייעים לילד להיות פנוי יותר ללמידה בכלל וללמידת דיבור בפרט. בנוסף, השימוש באמצעי תקשורת חלופיים נעשה תמיד בליווי שפה דבורה של הסביבה. ההצמדה המיידית של התמונה עם המילה המתארת אותה (לדוגמא הילד מצביע על תמונה של מיץ ומיד שומע את המילה "מיץ"), גם היא מסייעת ברכישת הדיבור.

ש: האם ילד שאובחן כבעל PDD /אוטיזם ואינו מדבר - ידבר בעתיד?
ת: קשה לקבוע אם אמנם הילד ידבר ומתי. הופעה של סימנים כמו מלמול מגוון, קולות מגוונים והבנת שפה יכולה לתרום להתפתחות שפה בהמשך, אך אינה מבטיחה התפתחות של דיבור. לכן חשוב מאוד לסייע לילד במציאת דרכי תקשורת חליפיות לדיבור. ניתן לעשות זאת בהתייעצות עם קלינאי תקשורת שימליצו על אמצעי התקשורת התומכת והחלופית המתאימה ביותר לילד ולצרכיו. כיום ניתן לראות ילדים אוטיסטים שנעזרים בג'סטות, תמונות, סימנים, או מכשירי פלט-קולי לצרכי תקשורת.

ש: מה ההבדל בין PDD /אוטיזם לבין בעיה בהתפתחות השפה?
ת: ילדים רבים מגיעים לאיבחון בגלל איחור בהתפתחות השפה. כשההפרעה היא שפתית בלבד נראה את הילדים האלו משקיעים מאמצים תקשורתיים רבים כדי לעקוף את הקושי השפתי בעזרת סימנים, שפת ידיים, הבעות פנים ושפת גוף עשירה ומתוחכמת. ילדים אלו יראו הנאה בשיתוף הזולת וחיפוש אחר קשר עם הזולת גם ללא השפה המילולית. לעומתם, כאשר האיחור בהתפתחות השפה הוא חלק מאוטיזם, הילד הלא-מדבר ישקיע פחות מאמץ בנסיון להעביר את מסריו לסביבה; הוא יעדיף להיות עם עצמו ואולי אף יירתע מלהיות עם אחרים; לא יפגין סקרנות כלפי אנשים ויפתח תחומי עניין ספציפיים שאינם אופייניים לבני גילו (לדוגמא: בהייה ארוכה במכונות כביסה, התעסקות עם מכשירים חשמליים, סידור חפצים או משחק עם סוג מסויים של צעצועים).

ש: מה הקשר בין PDD /אוטיזם לבין פיגור שכלי?
ת: כשילד מאובחן כמפגר הכוונה היא לכך שהוא מראה פגיעה התפתחותית אחידה בכל התחומים: מוטוריקה, תקשורת, שפה, חשיבה, רגש ותחושה. לעומת זאת, ילד המאובחן כבעל PDD/אוטיזם יראה פגיעה ראשונית בהתפתחות הרגשית, השפתית והתקשורתית שיכולה להופיע עם כישורי אינטליגנציה תקינה, שיסייעו לו ברכישת הקריאה והחשבון; או בתפקודים חזותיים כמו פאזלים ברמה התואמת את בני גילו ואולי אף גבוהה מזו. כישורים אלו מהווים "איים" של הצלחה בתפקודו של הילד. "איים" אלו לא ניתן לראות אצל הילד המפגר. אחוז ניכר מהילדים האוטיסטים מאופיינים גם כבעלי פיגור שכלי.

ש: מתי ניתן לאבחן PDD/אוטיזם?
ת: הסימנים הראשונים להופעת הפרעה התפתחותית רחבת היקף שכזו יכולים להופיע כבר בחודשי חייו הראשונים של הילד, עם הופעת סימני ההדדיות הראשונים: החיפוש אחר קירבתם של אבא/אמא/אחים, הופעת החיוך בהתאם לגירויים חברתיים והאבחנה שעושה התינוק בין בני המשפחה הקרובים לבין מבוגרים רחוקים יותר. אבל, חשוב מאוד לציין שבגיל צעיר כל כך קשה מאוד לעשות אבחנה; ולא כל סימן מוביל למסקנה שהילד הוא אוטיסט. בכל מקרה, עם הופעתם של סימנים מדאיגים בהתפתחותו של הילד, חשוב מאוד לגשת לרופא התפתחותי או למרכזים להתפתחות הילד שנמצאים בכל קופת חולים, ולבקש איבחון התפתחותי מקיף של מספר גורמים ובהם: רופא התפתחותי, פסיכיאטר ילדים, פסיכולוג, קלינאי תקשורת, מרפא/ה בעיסוק. לעתים רצוי להיוועץ גם בנוירולוג ילדים ובפיזיותרפיסט. כאשר התהליך האיבחוני נעשה בגיל צעיר מאוד, (לפני גיל שנתיים וחצי- שלוש), קשה מאוד להגיע למסקנות חד-משמעיות, וייתכן והילד יופנה למעקבים או למסגרות איבחוניות ארוכות טווח. בכל מקרה, חשוב לזכור כי האבחנה היא מורכבת מאוד ואין להתבסס על סימן אחד העומד בפני עצמו, אלא על מכלול הסימנים.

ש: מה הקשר בין PDD לאוטיזם?
ת: האוטיזם הינה אחת מההפרעות בקבוצת ה- PDD's והשכיחה בה ביותר. כשיש חשד בגיל צעיר לפגיעה במספר רב של תחומי התפתחות כמתואר לעיל, יקבל הילד אבחנה ראשונית של PDD-NOS = Pervasive Developmental Disorders - Not Otherwise Specified הנקראת בקיצור PDD. לאחר מספר שנים, עם התפתחותו של הילד, ועם חשיפתו למגוון רחב של טיפולים העוקבים אחר תפקודו בתחומי ההתפתחות השונים ניתן לקבוע בוודאות אם הילד הוא אוטיסט, או אם מדובר בהפרעות אחרות מקבוצת ה- PDD's.

ש: מה זה PDD?
ת: Pervasive Developmental Disorder = PDD ובעברית הפרעות התפתחותיות מקיפות ונרחבות. מדובר בקבוצה של הפרעות המופיעות בתקופת ההתפתחות הראשונית (בגיל הרך), ומאופיינות בפגיעה בכל תחומי ההתפתחות של הילד. כלומר-הפגיעה תבוא לידי ביטוי ביכולות שפתיות (דיבור והבנת שפה); תקשורתיות (תקשורת מילולית ולא-מילולית); קוגניטיביות (תפקודי חשיבה); בתפקודים התחושתיים (שמיעה, מגע, תחושה, ראייה), ובהתפתחות הריגשית של הילד. כמו כן ניתן לראות גם קשיים בתחומי ההתפתחות המוטורית (הגסה ו/או העדינה), אם כי אלו פחות בולטים ופחות מאפיינים את האוכלוסיה. הליקויים בתחומים המוזכרים הם בניגוד למצופה אצל ילדים באותה קבוצת גיל; כשהפגיעה הבולטת ביותר היא ביכולת ליצור קשר הדדי; להנות מקשר הדדי עם הסביבה האנושית בה הילד נמצא, ולהשתמש בתקשורת כדי לממש את הקשר. ההפרעה המוכרת ביותר בקבוצה זו היא ההפרעה האוטיסטית, בה הליקוי בקשר ובתקשורת הינו כה בסיסי, שלעתים קרובות יש המתייחסים להפרעה זו כהפרעת קשר ותקשורת.